<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פר' אחרי</h1>
<h2>דף יח:</h2>
ושומרת יבם שזינתה אע"פ שיבם שלה כהן היא מותרת לו. אין אנו אומרים עליה שהיא כאשת איש ואסורה שכשם שאשת כהן שזינתה נאסרה עליו אף יבמה זאת שהיא שומרת יבם לכהן וזינתה תהא אסורה לו אלא פנויה היא ומותרת לו. עליו נאמר ואמרה האשה אמן אמן (במדבר ה') שנינו [סוטה י"ח ע"א] על מה אומרת אמן אמן [אמן] על האלה אמן על השבועה. אמן מאיש זה אמן מאיש אחר. אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה. שומרת יבם וכנוסה. ואמר ר' המנונא שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה. ואמרי במערבא אין הלכה כר' המנונא אלא מותרת ליבמה. ושנינו [יבמות ע"ט ע"ב] הסריס שחולץ ליבמתו לא פסלה בא עליה פסלה. והקשו חכמים בדבר זה משום שבא עליה הוא פסלה. הא (בעליה) [באו עליה] אחרים לא פסלוה. א"כ משנה זו אמן שלא שטיתי שומרת יבם וכנוסה שוברת על זו. ותירצו חכמים משנה זו שומרת יבם וכנוסה ר' עקיבא שאמר [שם נ"ב ע"ב] אין קדושין תופסין בחייבי לאוין. ואין הלכה כמותו אלא שומרת יבם שזינתה מותרת ליבמה לפי שפנויה היא ואין הלכה כר"א שאמר [שם ס"א ע"ב] פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה. ופסלה מן הכהונה אלא כשרה לכהונה.
